מתוך גליון מספר 1 – 29.9.2015

הצד שלו בסיפור-
דברים שרציתי להגיד לך ולא ידעתי איך

אני ואת מכירים כבר כמה שנים, גרת בניין לידי בילדותינו
וגם אחרי שעברת דירה יצא לנו להיפגש פה ושם בחיי הלילה…
את יצאת כמה שנים עם אחד מבעלי הבארים שישבתי בהם
ואני כמובן כיבדתי את זה
שאת עם בן זוג ויצא שנינו התרחקנו לנו עם הזמן..
פתאום משום מקום, כשישבתי בבאר (לא של החבר שלך) ניגשת אלי מאחורה וחיבקת אותי חזק…
קראתי לי ושאלת למה אני לא בקשר, אמרתי לך שיש לך חבר ואני לא רוצה להפריע לזוגות מאוהבים.
סיפרת ש: ניפרדנו, מזמן, לפני איזה חודש… תשמור על קשר יא חמוד,אל תיעלם לי שוב….
-"אבל אין לי את המספר שלך…
זה פלאפון חדש."
אז לקחת את הפלא שלי והתקשרת לעצמך.
את יזמת, והתחלת איתי ואני כל כך אהבתי את זה!
לא עברו שלושה ימים ונפגשנו שוב בבאר אחר.
שוב שאלת אותי «למה לא התקשרת? דבר איתי בוא ניפגש…

"וואלה את צודקת אני עסוק בעבודה אבל אני אתאמץ ואמצא את הזמן"
עוד לא התעוררתי מהלילה השתוי שהעברנו והתקשרת על הבוהריים,
שאלת אותי מה אני עושה ואם בא לי לראות אותך ושאת בים עם חברות ואם בא לי לקפוץ,
-»בטח» אמרתי ומייד הכנתי תיק…
רק שיהייה ברור, לא אני התחלתי איתך, בכלל לא חשבתי על זה ואת זו שהתקשרה לעצמה מהפלא שלי,
התקשרה והזמינה לים ובכלל יצרה מצב שבו אנחנו נפגשים!!!!
כשהגעתי לים היה מפוצצצצצץץץ באנשים שאנחנו מכירים,
את ישבת עם שתי חברות וחבר של אחת החברות,
אני עשיתי הכל כדי שלא יראה כאלו אני תוקף כי אני מכבד את האקס שלך,
לא חבר שלי אבל עדיין מכר שאראה עוד הרבה בעתיד…
מפה לשם, קפצת עלי ונישקת לי את הצורה, צרפתית ארוכה ורטובה כשאת שוכבת מעלי…
נראה כאלו אני חשבנתי לסביבה הרבה יותר ממך ובאמת שזה עושה לי את זה בבחורה.
חזרנו הביתה בערב ואני כבר כולי
בהתרגשות מההתחלה הישירה שלך, וזה שאת יזמת את הנשיקה… ממש ציפיתי כבר שנצא!
אני מתקשר אליך ואת לא עונה.
מתקשר עוד פעם ושוב את לא עונה.שלחת לי הודעה:
"תקשיב זה לא ילך ביניינן".. לא הגבתי… באמת שהפתעת אותי.
פעם ראשונה שהרגשתי סוג של מנוצל…
לא מבחינה פיזית אלא מהבחינה שהזרמת אותי כל עוד היה נוח לך
ואת אפילו לא מספיק מכבדת אותי כדי לענות לי לטלפון להגיד לי משהו…
מאז לא דיברנו וגם לא ניפגשנו אבל לא הפסקתי לחשוב מה אגיד לך אם בכלל אצליח להגיד משהו.
גם כל האנשים שראו איך התנפלת עלי בחוף שואלים מדי פעם מה איתך ותאמיני לי,
אני לא יודע מה להגיד להם בלי להוציא אותך מגעילה …
אני פשוט מחייך חיוך עקום ומושך בכתיים כי מה אפשר להגיד על זה?
מה אומרים על כזה דבר? לא יודע מה עדיף האמת או שקרים?
מה אני עושה עכשיו אם אני רואה אותך ברחוב? מתעלם? מחייך? משפיל מבט?
למה אני בכלל במקום
הלא נעים הזה?
אפילו לא התאמצת להסביר או לנסות לתרץ פשוט נעלמת…

אז אנסה להגיד את זה פה
בכלל לבנות-
זה כיף וזה אדיר וזה ממש מדליק שאתן יוזמות ומתחילות אבל בחייאט,
למה יש לכן אומץ להתחיל כמו שצריך אין לכן אומץ לסיים את זה כמו שצריך?
אם אני הייתי עושה לך את אותו דבר היית מלכלכלת עלי עם כל החברות שלך כמה אני חרא וזבל ונצלן ומגעיל…
אבל כשאתן רוצות
לנצל זה בסדר?

המשך בהמשך… אם יהייה המשך…